תנ"ך על הפרק - במדבר י - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

במדבר י

127 / 929
היום

הפרק

הַחֲצֹצְרוֹת, מסע המחנות, הַפְּנִיָּה לְחֹבָב, נְסִיעָת הָאָרוֹן

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃וּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֽוֹן׃וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי שַׁדָּֽי׃וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם׃וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה־צֽוּר׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי׃וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃וְעַל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה ׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃וַעֲנַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃׆ וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃׆

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
עשה לך שתי חצוצרות כסף. ולא של זהב שלא להזכיר קול של העגל שהיה של זהב שנאמר בו קול העם ברעה: ונסעו המחנות החנים תימנה. כתב הרמב"ן פי' הכתוב ב' תרועות אחת למסע מחנות המזרח ושנית למסע מחנות הדרום. ואמר: תרועה יתקעו למסעיהם. לומר שיתקעו תרועה שלישית למסע המחנות החונים ימה ורביעית לחונים צפונה כי לכל דגל מסע בפני עצמו. ור' אברהם כתב שאין תוקעין אחר שנסע מחנה ראובן ונתן טעם לדבריו כי הקהתים ועמם הכהנים שהם התוקעים נוסעים אחר שתי תקיעות עם מחנה ראובן קודם שיסע מחנה אפרים ופי' יתקעו הכהנים למסעיהם כי אחר דגל ראובן נוסעים. ובסיפרי או' יכול כשם שתוקעין למזרח ולצפון כך תוקעין למערב ולדרום ת"ל תרועה יתקעו למסעיהם תרועה אחת לשתיהם: וכי תבואו מלחמה בארצכם. תרגם אונקלוס ארי תעלון לאגחא קרבא בארעכון ולפי זה חסר ל' ופי' וכי תבאו למלחמה. שק"ל שבכל מקום הוא אומר לשון יציאה כמו כי תצא למלחמה על אויביך וראית בשבי'. כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב. כי תצא למלחמה על אויביך ואפשר לומר שבא לרמוז שאין מצוה זו נוהגת אלא במלחמת חובה אבל אם היו יוצאין למלחמת הרשות לא היה בחצוצרות וכל הנך דכתיב בהו לשון יציאה מיירי במלחמת הרשות אבל הכא לא מיירי אלא בחובה ולהכי לא כתב בי' לשון יציאה דמשמע ביוצא למרחוק וכן משמע נמי קרא דכתיב בארצכם וכן דורש בסיפרי בין שאתם יוצאים עליהם בין שהם באים אצליכם ולפ"ז הוי"ו של תבואו יתירה ופירשו וכי תבואו למלחמה: ויסע דגל מחנה יהודה. בכולם כתיב ונסע וביהודה כתיב ויסע חסר ממנו מ' רמז למה שאמרו שבכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מגולגלין בארון שלא נסע כל מ' שנה: ועל צבאו וגו'. כתב הרמב"ן לא ידעתי למה מזכיר בכאן שם נשיאי הדגלים ואם להודיענו שהיו חיים כבר רמז זה בפרשת הדגלים כי מיום המנין ועד המסע לא מת אחד מן הפקודים אולי בא הכתוב לו' כי גם בלכתם בדרך ילך הנשיא בראש צבאו שיעשו מצותו וישכן כמלך בגדוד ולא ילכו כצאן אשר אין להם רועה ולא שימנו להם אחר וזה כמו משוחי מלחמה: והורד המשכן וגו'. משמעות הכתובים בענין הזה וכו' ויהי' פי'. כצ"ל) ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות כמו שפירש"י שאחר שנסעו דגל מחנה יהודה והורידו בני אהרן הפרוכת וכסו כל כלי הקדש פרקו בני גרשון ובני מררי המשכן ונסעו בין מחנה דגל יהודה לדגל ראובן ואחר כך נסעו דגל מחנה ראובן ושם נסעו הקהתים נושאי כלי הקודש בין מחנה ראובן למחנה אפרים: ויאמר משה לחובב. כתב ר' אברהם כי רעואל הוא אבי צפורה כדכתיב ותבאנה אל רעואל אביהם וחובב הוא אחי צפורה בן רעואל והוא יתרו דכתיב ביה ידעת חנותינו במדבר וביתרו כתיב אל המדבר וגו' ומה שכתוב יתרו חותן משה כן דרך המקרא לקרוא לאבי הנערה ואחי' חותן. ורבי' אומרי' כי חובב הוא יתרו והוא אבי צפורה ורעואל היה זקנה והא דכתיב אל רעואל אביהן כאשר אמר יעקב אלהי אבי אברהם. כ' הרמב"ן הנה משה חלה פני חובב ללכת עמו ואמ' לו סתם והטבנו לך והוא חשב שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים ולא תהיה לו נחלה בתוכם ועל כן לא היה חפץ והשיב לו אל ארצי ואל מולדתי אלך כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד אז אמר לו משה אל נא תעזוב אותנו כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכיבוש הארצות ותורינו הדרך אשר נעלה בה ומכל הטוב אשר ייטיב השם לנו נטיב לך רמז לו אחוזה בארץ טובה בשכרו על טרחו ועזרתו אשר יעזרם בכיבוש הארץ. ועל דעתי כי נתרצה לו בזה ועשה כן וכן אמרו בירושלמי בני קני חותן משה מביאין וקורין דכתיב לכה אתנו: וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים. פירש"י שזה היה ארון שבו שברי לוחות הקדים לפניהם מהלך ג' ימים. והרמב"ן כתב על דרך הפשט לא הקדים הענן והארון לפניה' כלל אלא בא לומר שג' ימים רצופים נסע הענן לפניהם והארון אחריו ולא שכן במקום עד יום השלישי בערב ששכן הענן במדבר פארן וזה פי' לתור להם מנוחה שלא חנו במקום עד שבאו שם ושכן הענן והקימו המשכן והביאו שם הארון ולא נתפרש אם הלכו גם בלילה באלו ג' ימים. ור' אברהם כתב שמה שהפסוק אמר ונסעו הקהתים וגו' שנסעו אחר ב' הדגלים זה היה חוץ ממסע הראשון אבל במסע הראשון כל ג' ימים הראשונים הלך הארון לפניהם: ויהי בנסוע. מה שפירש"י שכתב זאת הפרשה כאן להפסיק בין פורענות לפורענות ומפרש במס' שבת פורענות ויסעו מהר ה' מלמד שסרו מאחרי ה' ופירש"י שם שבתוך ג' ימים למסעם התאוו תאוה האספסוף להתרעם על הבשר למרוד בהקב"ה. והקשה עליו הרמב"ן והרי פורענות ויהי העם כמתאוננים כתובה תחלה ואחריו של תאוה ושתיהן סמוכות ופי' הוא ז"ל שזה הוא פורענות ראשונה שנסעו מהר ה' בשמחה שאמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות וזהו ויסעו מהר ה' שהיה מחשבתם להסיע עצמם משם והכי איתא במדרש כתינוק שבורח מפני הספר:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך